שייפין סוציולוג אנתרופולוג, למד באדיבורו, שייך לאסכולת אדינבורו. עושה מחקר הסטורי אנתרופולוגי. משם עבר ל-UCSD. היה בין מקימי התוכנית של לימודי המדע – החשובה בתחום של STS בארה"ב, שם התחום התפתח. עד 2003 זו היתה התוכנית הכי טובה ב-STS. יש תוכנית מקבילה בקורנל, שהיא אינטרדיסציפלינרית, דומה למה שאצלינו. שייפין ושפר (הסטוריון של המדע) בספר הניחו יסודות למחקר STS-י שמנסה לחרוג מהמסורת של ההסטוריה של הרעיונות ומהתפיסה של סוציולוגיה של הידע SSK. מראים איך אפשר ללמוד את המדע לכשעצמו גם אם אתה לא פיזיקאי. ללמוד את הצד החברתי של המדע, מתוך המדע עצמו.
מלחמות המדע – גישה אקסטרנליסטית לעומת אינטרנליסטית. היו ויכוחים על מי יכול לכתוב על מדע. הספר בערך סגר את הדיון הזה.


הספר בעברית: המהפכה המדעית של שייפין. שם אפשר לקרוא על הנחות היסוד של התפיסה שלו. מה זה אומר מהפכה מדעית דרך העיניים של STS.
בספר של שייפין ושפר הם בוחנים מדוע הניסוי הפך להיות האמצעי לייצור ידע. זה נכון בכימיה, ביולוגיה, חלק מהפיזיקה. פחות במדעי החברה. מהם התנאים למיסודו של הניסוי ככזה והאופן שבו נוצר הניסוי כאמצעי המרכזי לייצור ידע מדעי. הדרך שהוא הובנה כאמצעי מרכזי. זו הפרקטיקה שאמצעותה מייצרים ידע מדעי.
באותה תקופה בערך לאטור ו כתבו ספר "חיי המעבדה" ב-1979 – עשו תצפית במעבדה יוקרתית בביולוגיה ומדעו איך מדענים עובדים. שני הספרים האלה הם העמודים המרכזיים ב-STS. עוד ספר: KNOWLAEDGE AND SOCIAL IMAGINARY של דייויד בלור. ב-76. הציב את היסודות לתוכנית החזקה. 4 יסודות, שאחד מהם הוא הסימטריה, שהוא חשוב.
We have never been modern יצא בשנות ה-90 ובא לענות על הלוויותן.

אם כן, כיצד הניסוי קיבל את מעמדו. כיצד חוקרים בדיעבד?

הסטוריונים מהרווארד , שיטת הקייס סטאדי, הם מערערים על השיטה הזו. הגיע הזמן לנסח מדש שאלות מסורתיות. לשם כך מה הם עושים? רוצים לעשות הבחנה במחקר שלהם בין אלה שהם חברי התרבות אותה הם חוקרים לבין אלה שהם זרים. מדוע? כדי לפתוח את המקרה באופן שבו לא מקבלים כמובן מאליו שום ידע שנוצר או שום עמדה שהתמסדה. רוצים לאתר, לבעיית את הסיווגים שבהם משתמשים חברי אותה תרבות שהם רוצים לחקור. קודם כל לזהות את הקטגוריות המכוננות האלה, שאם אתה חבר בתרבות אתה לא מזהה אותם בכלל. הדיווח שנותן חבר התרבות המסויימת – המאה ה-17 אנגליה – מניח את הקונוונציה שכבר התקבלה. את הקומון סנס של אותה חברה, את מה שמובן מאליו באותה חברה. הדיווח שיתן הזר יהיה אחר לגמרי. ש.ש מעוניינים לשחק את הזר כאשר הם נמצאים בארכיון ועוקבים אחר הויכוחים, ההצהרות והפרקטיקות של האנשים אותם הם חוקרים.

מי שמשחק את הזר מגיע עם ידע אחר, עם מערכת הנחות אלטרנטיבית. אין סיפור הסטורי בלי המחוייבות האינטלקטואלית להבין את נקודת המבט של מי שאנחנו חוקרים אותו, להבין את נקודת המבט שלי, ולהבין את הפער. זו עמדה אינטלקטואלית. מחקר מהסוג שלנו מחייב ליצור איזה שהוא דאבל ויז'ין. דה-בוא דיבר על זה. הוא אמר: אתה כשחור חייב לאחוז את 2 עמדות / נקודות מבט: 1. אתה שחור ואתה מבין שמתייחסים אליך כאל שחור, והנחות היסודות אליך הן לא אישיות אלא בגלל שאתה שחור, 2. להכיר את האינדיווידואל שהוא אתה. זה נכון למיעוטים בחברה, וזה נכון גם כאשר חוקרים נושא חברתי. רוצים להבין את ה-ACCOUNT של השבט שאותו אנחנו חוקרים. זה נכון אם אנחנו לא בשבט, ואם השבט לא שונה מאיתנו, אנחנו צריכים לעשות את ההרחקה, לצאת החוצה. אי אפשר להשאר בפנים.
איך לעשות את זה – עמוד 7 – להסתכל על מחלוקת. כי שם יש כבר עמדות שונות. זה יכול לחשוף עמדות מוצא או הנחות יסוד. צריך לשים את עצמנו בהשהייה. עמדה מוסרית, אינטלקטואלית.

מיהו הזר? גיאורג זימל מדבר עליו. זה גם ה-גר. מישהו שגר בתוכנו אבל לא שייך אלינו. יש לו כח, יש לו יכולת לבחון אותנו, אבל יחד עם זאת הוא לא מחוייב למערכת הערכים שלנו. זו יכולה להיות קבוצה חברתית, כמו מיעוט חברתי, או קבוצה של אנשים שלא משתתפים בפעילות החברתית, יכולים להסתכל עלינו ולאמר תובנות אמיתיות, דווקא משום שהם משוחררים ממנגנוני הנה ומתפיסות חברתיות של חברה מסויימת. אנחנו מוגנים ע"י כ"כ הרבה מסכים, הרבה מערכות ערכים, הנחות וכו', שרק הזר או הילד מסוגל לראות את הדברים בלי המסכים.
ש.ש אומרים עוד משהו לגבי מחלוקות: שם אפשר למצוא את העמדות שנדחו. את מה שקדם לקומון סנס. לאחר שהן נדחו כבר לא נשמע עליהן. כך המחלוקת פותחת את האפשרויות שהיו ואיזה אפשרויות נדחו, הודרו ואיזה התקבלו והפכו להיות המיין סטרים. המחלוקת מגלה את טווח האפשרויות שדוכאו ונשכחו.
פוקו גם מדבר על זה – על הידע שנדחק החוצה. הידע שלא קיבל את המקום בדרך המרכזית. הוא רוצה לחשוף את הידע הזה.

יש מאבק בין הובס לבויל, וברנדט מאמץ את העמדה של בויל כלפי הובס. ש.ש: זו עבודה לא נכונה. אנחנו לא צריכים לאמץ אף אחת מהעמדות. אלא להבין מהם התנאים החברתיים שבגללם עמדה אחת התקבלה על פני השניה.
כיצד מתייחסים לידע שנדחה?

אתה מקבל את העמדה שהתמסדה כעמדה שהיא צודקת, בשעה שאנחנו רוצים להסביר למה היא התמסדה. כך היתה ההסטוריוגרפיה של המדע עד אותו רגע. לוקחים את ההצלחה שהיא מאוחרת בזמן כדי להסביר את ההצלחה שלה. אין כאן שום הסבר. זה לא הסבר הסטורי. אי אפשר לאמר שבויל צדק כי הוא ניצח. ידע שנדחה לא נתפס כידע אלא כטעות. הסימטריה: להתייחס לידע שהתקבל ולידע שהתקבל שנדחה באופן סימטרי. ידע שנדחה איננו טעות אלא ידע שנדחה. מה שמסביר את תקפותו זה לא שהוא התקבל. זה עיקרון חשוב מאוד של STS. הם סוקרים הסטוריונים שחקרו ומראים כיצד הם לוקחים את העמדה של בויל ומצדיקים את העמדה שניצחה בגלל שהיא נצחה. הכשל: מקבלים את עמדת המנצח לשיפוט העמדות במחלוקת.
יש כאן הצעה לספקנות מתודית. לא להניח שגישה אחת היא יותר נכונה רק בגלל שהיא שרדה.

למה ואיך זה קרה? צריכים לשאול את אותה שאלה גם לבי בויל וגם לבי הובס. המטרה שלנו היא לא לקחת את הצד של הובס, אלא להחיות את הגישות שנשכחו. לשבור את ההילה שנקשרה לניסויים. לא מאמתים את מה שהם חושבים על רציונליות למשל עם מה שאני חושבת, אלא לוקחת את מה שהם חושבים, ומה אחרים חושבים, ואיזה תמורות הוא עבר. להשהות את העמדה שלך וגם את המשמעות האמיתית של מושג מסויים, ולנסות לראות מהו טווח הדיון על המושג.
הספר הבא: האמריקאי הממוצע. זה ספר שכותבים מיד אחרי הדוקטורט. אפשר לראות איך היא בנתה את הטענות, מה היו המקורות, מתי היא כותבת טענה ומתי מספרת סיפור.

סגירת תפריט