הזמן הזה, כשהתפאורה מתחלפת. הבמה מסתובבת בין מערכה למערכה. כשהחצבים מתרוממים, העננים מתרחבים והרוח מלטפת את הנפש. כשהימין והשמאל מתנקזים לנתיב מרכזי אחד עמוס. פקק ארוך ומזדחל, לבוש לבן, נוסע לאמא לארוחת חג. פתאום כולנו כל כך דומים! הלב נפתח לרגע. מתרכך מכל הסליחות שמסביב, מתרגש מהתקווה להתחלות חדשות…

בואו נחליט ביחד שהפעם לא נכנעים לייאוש. רגע לפני שחוזרים לרעש הגדול של החיים ששוטף אותנו, בואו נתעקש ללכת מעל כל ה"פשעים" שאנחנו נמשכים אליהם, שמרחיקים אותנו אחד מהשני, שמרחיקים אותנו מעצמנו…בואו נתעקש על החיבור. יותר קל לבחור בעונג המזויף בלהיות צודקים. יותר משתלם לכולנו ללמוד את אומנות החיבור. שתהיה לכולנו שנה טובה. למי שחושב כמוני  ולמי שחושב לגמרי אחרת.

סגירת תפריט